ליאל חצרוני
ליאל נולדה באביב 2011, יחד עם אחיה התאום ינאי. האמא המאושרת הספיקה להנות מהם מספר שעות, ואז חלה הרעה פתאומית במצבה הרפואי. לרוע המזל, לא טופלה כראוי והיא נותרה ללא אפשרות לטפל בתאומים.
משפחת חצרוני התגייסה סביב הילדים ויצרה תא משפחתי חדש ומורכב: איילה היתה דודה בתפקיד אמא, אביה היה גם סבא וגם אבא, הדודים והדודות ובני הדודים היו כל מה שאפשר לבקש – משפחה מורחבת, אוהבת, תומכת ומאפשרת.
ליאל גדלה מוקפת אהבה. אולי בגלל נסיבות חייה המיוחדות, הייתה גם בוגרת וגם ילדותית. ילדה חזקה וקשוחה, אבל בד-בבד היו לה פחדים, שאיתם התמודדה באומץ ובכנות. את הפחדים הכירו רק הקרובים אליה. ואיילוס היתה קרובה מאד. הן שמרו אחת על השנייה – איילוס גוננה על ליאל, וליאל שמרה על איילוס, שלפני מספר שנים עברה אירוע לבבי. קשר מיוחד היה לה עם ינאי, אחיה התאום - אהבה ושותפות גדולה עם מריבות והתפייסויות קטנות ולפעמים קצת יותר גדולות. כמו שתאומים רבים. מדי יום היו יוצאים עם סבא אבויה לטיול בקלנועית, מבקרים את סבתא איוה ואת אמם שירה.
קשר מיוחד היה לליאל גם עם אייל, בת-דודתה. כשהיתה קטנה, ליאל רצתה לעשות כל מה שאייל עשתה, לאכול כמוה ולהתלבש כמוה. כשגדלה קצת, אהבה לנסוע עם אייל לים ולאכול מקדונלד בשבת. אם רצתה משהו, ידעה להתעקש ולקבל בדיוק מה שביקשה.
ליאל היתה חלק מקבוצת לילך, שמנתה בטרם השבת ההיא שישה בנים ו-12 בנות. היו לה שני כינויים – הכינוי העיקרי היה לולי, אבל היה גם שם משותף עם אחיה ינאי: חצבוקי וחצבוקה, גלגולי השם חצרוני. היא לא כל כך אהבה ללמוד, אך בכיתה היתה לה נוכחות בולטת ודומיננטית, עם אנרגיות שמבחינת המבוגרים היה לפעמים צורך להשתלט עליהן. יחד עם זאת, חברותית ורגישה לזולת – למבוגרים וילדים כאחד.
ליאל פרחה מחוץ לכיתה ולכתלי בית הספר, ברגישותה וחיבתה לילדים, ביצירתיות שלה ובאהבה שהפיצה. דרור סיפרה, במילים שלה, "שליאל לימדה אותה המון דברים". כשעמרי, מיכל והילדים היו מגיעים בשבת לקיבוץ, היה זה תירוץ עבורה לסחוט מאיילוס עוד יום ללא בית ספר כדי לבלות עם ארבל ומעיין. כך הצליחה להביא את איילוס לחרוג מההסכם על העדרות מבית ספר בימי שישי רק אחת לשבועיים...
בני הכיתה מתארים ילדה מקסימה, שאהבה לבלות עם החברות, להשתולל, לאפות ולבשל. שטותניקית, עם לב גדול, טהור ותמים. אחת שיודעת לארגן ולתקתק דברים בכיתה ומחוץ לה. מלכת הדרמות ותשומת הלב, וגם כשהיא כועסת מאד לא שומרת טינה ויודעת לסלוח. ילדה עם צחוק גדול, כזאת שסולחים לה כמעט על הכל, שיודעת לעודד ברגעים קשים, ולדאוג שהחברים יהיו שמחים, גם אם היא עצמה לא במצב רוח טוב.
לליאל היו חלומות מכל מיני סוגים. היא התלבטה אם להיות קוסמטיקאית, זמרת או קונדיטורית. בינתיים, ככל בני דורה, בילתה באינסטגרם וביטאה את עצמה בחופשיות גם בציור, בתיאטרון ובריקוד.
בכיתה ו' התחילו ילדי כיתת לילך לעבוד בפינת החי של הקיבוץ. בנוסף, ליאל עבדה בגן תמר והתנהגה כמטפלת בוגרת לכל דבר. עם סיום השנה ליאל וינאי הופיעו בהצגת הסיום והתרגשו מאוד מתפקידיהם. הם עשו חזרות-הופעות בביתם של שגיא ואפרת שפרוני ונראו גאים ומאושרים.
השנה היתה אמורה ליאל להתחיל שנת בר המצווה של כיתת לילך. היא כל-כך התרגשה משנת בר המצווה שכבר מראש וידאה עם הקרובים והדודים שכולם יגיעו בתאריך המיועד. שגיא מספר שעוד הספיקה ללמוד כפיתה מרובעת, וחזרה נרגשת לספר שהיא כופתת מעולה והסבירה בתנועות ידיים את כל מה שלמדה.
ליאל הייתה כנה וישירה ביחס לעצמה. פעמים רבות אמרה שאינה טובה בדברים מסויימים, אבל התגברה על כך בהתנסות חוזרת, בעקשנות, והרגישה גאווה יוקדת כשהצליחה.
ליאל כבר לא תזכה לחגוג בת מצווה ובכיתת לילך כבר לא יהיו 6 בנים ו-12 בנות כמו בטכס הפתיחה בתחילת השנה...
ליאל נרצחה יחד עם אחיה ינאי ועם איילה, שהיתה להם כאם.
גם אביה, סבה, נרצח באותה שבת.
יהי זכרה ברוך.
