גלית מייזנר קרבונה

גלית נולדה כ- Ginnette לסיימון ומרינט מייזנר בסידני, אוסטרליה. בעקבות מלחמת ששת הימים הפכו הוריה ציונים נלהבים, ושנה אחר כך, ב- 1968, עלו לארץ, הישר לקיבוץ בארי. גלית היתה הבת הבכורה, האח דני צעיר בארבע שנים, ושניהם ילידי אוסטרליה. האחות הצעירה כנרת נולדה כבר בארץ.

גלית הצטרפה לכיתת רימון, אבל המשיכה לרחף בעולם כפייה, עם הספרים באנגלית, המוזיקה והסרטים.

היא חיה בעולם משלה, אך רקמה ברית עם הרבה אנשים בקהילה, שהרגישו כמוה שייכים ולא שייכים. נערה - אשה עם נפש חומלת, שראתה את האחר, ושימשה גם ככותל בהקשבה, בתמיכה ובהכרה של הייחודי בכל אדם.

בצבא שירתה בחיל האוויר בבח״א רמון. ואחרי הצבא יצאה כמו כולם ל״שנה שלישית״ לקיבוץ ייט״ב שבבקעת הירדן. אחרי שנת השירות נסעה לטיול באוסטרליה. בשובה, חזרה לבארי והשתלבה בענפים השונים. ובאיזה שהוא שלב יצאה ללימודים בסמינר הקיבוצים.

את אלכס קרבונה (Carbone) שהיה מתנדב מאיטליה, פגשה בקיבוץ באמצע שנות העשרים שלה. עד מהרה הפכו לזוג, ובהמשך נולדו להם שלושה ילדים: מאיה הבכורה, תם האמצעי, וניקול בת הזקונים. רק אחרי שנולדו להם שני ילדים, התחתנו בני הזוג באופן רשמי, והתגרשו אחרי כ- 20 שנה ביחד. 

במשך השנים גלית עברה בין ענפים שונים בקיבוץ. שנים עבדה בדפוס, ובתקופה שלפני יציאתה לפנסיה, חזרה לאהבתה הגדולה - ספרים, ושימשה כספרנית של הקיבוץ. בשנים האחרונות התווספו למשפחה ארבעה נכדים, שבהם היתה גאה מאוד. היא היתה סבתא אוהבת, ורוותה הרבה נחת מהם. 

ביום שבת ה- 7.10.23, כשפרצו המחבלים לביתה, עוד הספיקה לדבר עם ניקול עד לרגע האחרון, ולומר לה מילות פרידה, ממש לפני שנרצחה.

היא תיזכר ע״י חבריה בקיבוץ כאישה חכמה עם חוש הומור, צנועה וטובת לב, שחיוכה השאיר חותם בליבם של אנשים רבים. 

היא הייתה גיבורה. 

יהי זכרה ברוך.